פתרון כל בעיות Windows ותוכניות אחרות

המורשת הבלתי נמחקת של וויליאם יולט

מותו של וויליאם יולט החודש סימן את סופה של יותר מעידן אחד בעמק הסיליקון.

אם לכולנו מזל, פטירתו תזכיר למנהיגי הטכנולוגיה של היום את מה שכולנו איבדנו בשנים האחרונות.



יולט ושותפו הוותיק, דיוויד פקארד, שמת בשנת 1996, היו בין האבות המייסדים האמיתיים של העמק. הם יצרו ענקית תאגיד אך מעולם לא שכחו לא מהאנושיות המהותית של האנשים שעבדו בחברה שלהם או מהצרכים של הקהילה הגדולה יותר.



פקרד היה ידוע יותר. יולט כנראה היה המהנדס הטוב יותר. אבל השניים בנו חברה יוצאת דופן, עם סגנון ניהול שלפיו אמר יולט מאוחר יותר הישגו הגאה ביותר.

לחברת Hewlett-Packard היו ערכים. היא עקבה אחר עקרונות שחברות ברחבי העולם אימצו, בשירותי שפתיים אם לאו אחר. הערכים נבעו מהמייסדים, שהאמינו בדברים כמו יושר ודאגה לשכנים.



הגדרת שולחן עבודה מרוחק של כרום

היא נכנסה למטרייה של 'דרך HP', ובבסיסה היה הרעיון שלחשוב העובדים והקהילות. דרך HP שילבה כבוד, עבודה קשה, רוח קהילתית ואנושיות בסיסית. חברות ברחבי המדינה אומרות שהן מגיעות לאידיאלים אלה, אך מעטות הפכו אותן למשימת ליבה.

התפרצות הבועה dot-com גרמה לכאב רב, אך בסופו של דבר היא בריאה. אני לא יודע איך יולט ראה את זה, אבל הוא כנראה היה המום מהאינפלציה של הבועה ולא נדהם כשהמסיבה הסתיימה. זה בטח גם נראה לו זר.

ואכן, עמק הסיליקון בוודאי הפך למקום מוזר למישהו כמו יולט. העמק, שבו נוצרו עושר כמעט בן לילה בשנות התשעים, נשלט על ידי חשיבה לטווח קצר. זו לא הייתה דרכו של יולט לעשות דברים. הוא האמין בחשיבה לטווח הארוך.



העמק ידוע באחוז הגבוה של מנהלי התאגידים המתעלמים מכל מטרותיהם התאגידיות פרט למטרותיהם. לעזור לנזקקים, לתמוך באומנויות, לגלות רגישות אזרחית - אלה לא סוג הדברים שאתה רואה מספיק בעמק הסיליקון, למרות עושרו.

יולט האמין בפילנתרופיה - בלהט. הוא מסר מיליונים לאלמטה שלו, אוניברסיטת סטנפורד, הקים קרן למדיניות ציבורית והשאיר את עיקר אחוזתו, המוערך בסביבות 9 מיליארד דולר, לקרן הקרויה על שמו ועל אשתו הראשונה, פלורה. יחד עם הקרן של פקארד, Hewlett's היא אחת הגדולות בעולם.

הלקח בחייו של יולט נראה אבוד על כל כך הרבה אנשי טכנולוגיה עדכניים, שעבורם הדחיפות של זמן האינטרנט - הדחיסה הבלתי פוסקת של הזמן האמיתי - מסיטה את כל השיקולים האחרים הצידה. יולט ופקרד היו תחרותיים, בסדר, אבל הם לא העריכו פרנויה מעל תכונות אחרות, כפי שנראה כי כמה מנהלים מודרניים עושים.

מה שחסר היום בעמק הסיליקון וברחבי ארה'ב הוא כל תחושת קהילה. אף מנהיג תאגידי או פוליטי לא יכול ליצור אותו. הם יכולים רק לעודד זאת, על ידי מעשה ודוגמא. יולט ופקר חיו זאת.

לא הצלחתי להגיע לטקס הזיכרון של יולט. אבל קרן הון סיכון מקומית שהייתה שם סיפרה לי שהקהל מורכב כמעט כולו מאנשים בשנות ה -40 המאוחרות לחייהם. כמה מהיזמים שניגשים למשרד שלו אפילו לא יודעים מי זה יולט, אמר, מניד בראשו.

אני לא רוצה להתקין את ווינדוס 10

דן גילמור הוא בעל הטכנולוגיה של חדשות מרקורי בסן חוזה. צור איתו קשר בכתובת dgillmor@sjmercury.com.